DATA AS CURRENCY - מידע כאמצעי תשלום בעידן הדיגיטלי.
------------------------------------------------------------
מחיר הוא רכיב מרכזי בכל אינטראקציה אנושית.
אין ארוחות חינם, לא בחיים האישיים ולא ביחסי הגומלין עם כל גורם,
שרוצה כי נקנה ממנו משהו.
נעסוק כאן בהגדרת המחיר כאמצעי תשלום, שבו מעביר המקבל תמורה לנותן.
אנו רגילים לחשוב על מחיר במושגים של כסף. קניתי ? שלמתי,
יש לי פריט אחד יותר [חפץ, שירות...] ויחידה כספית אחת פחות.
אולם, אמצעי התשלום המשמשים כתמורה ביחסי נותן-מקבל מגוונים
הרבה יותר . נבדוק כאן 8 מהם.
1. כסף
אמצעי התשלום המקובל , שמועבר בתמורה לעיסקה כלשהי, גדולה כקטנה. העיסקה: המוכר-הנותן מעביר את בעלותו על נכס לידי
הקונה-המקבל.זה יכול להיות חפץ, זמן ,ידע,יכולת וכיו"ב .
לעיסקה נקבע מחיר כספי מוסכם והקונה מעביר את התשלום המוסכם.
2. שווה כסף
תמורה אפשר לבצע בעיסקת חליפין.המוכר יקבל תשלום באמצעי שווה כסף: מוצר אחר , שירות, אופציות, זכויות בנכס, עבודה...
תמורות אלה מקוטלגות בהכללה בהגדרת ברטר.
3. מתנה
אין איש נותן מתנה בלי צפייה לתמורה כלשהי.
בבינאישי מצפים לאהבה, אהדה, תמיכה....בקהילת העסקים
מתנה היא , שוחד , חנופה,תרומה מהלך שהנותן דן בינו לבינו "מה
יוצא לי מזה?" השגת עיסקה, זכייה במכרז, השפעה על נושאי
תפקיד, כניסה למועדון חברתי נחשב, לוחית הנצחה או שלט גדול על מבנה וכד. תמורות שנמדדות בכסף ממשי, או הטבה והכרה
חברתית שחשובות לנותן.
4. אמונה
זו הגיזרה העצומה של כל הדתות בתבל ? הציבור והפרט יתחייבו
להעניק את אמונתם ובתמורה יקבלו הבטחות למימוש בעולם הבא
וגם בזה.
מערכת התשלומים מקיימת מאזן אימה של נבוט היום וגזר מחר..אם
לא תיתן את אמונתך הממומשת באמצעים הנדרשים, יבולע לך !
כיוון שלכל הדתות יש תעשייה ענקית של מתווכי דת, הרי שאלה אינם
מסתפקים באמונה וירטואלית, אלא דורשים תשלום בעין: כספים,
זבחים, מעשרות, רכוש, עבודה, לחימה ? גיוון מקובל מכל כיוון ועבר.
ההגדרה "תמורה" היא הגדרה מכובסת לדרישה מוחלטת ? שלם
ותן, שאם לא, יאונה לך כל רע.
המתווכים אמורים להעניק לך תמורת אמונך הטבות בשני העולמות.
בעיסקאות התיווך האלה ,המתווכים מוכרים את שירותיהם תמורת
תשלומים בכסף ובשווה כסף, והם הקובעים את ערך התשלום
האמוני של לקוחותיהם ואת המגיע להם בתמורה לאמונה שהם
נותנים.
דתות מתייחסות לכל מסגרת פורמלית ותובענית , הרואה את הכלל
ולא את הפרט, אך מדברת אל הפרט ולא אל הכלל.
דתות אלוהיות, דתות אידיאולוגיות, דתות פוליטיות , כל מסגרת
הדורשת מחוייבות אמונית לאיזה איזים..קומוניזם, נאציזם, מאואיזים,
קפיטליזם,בודהיזם...]
5.בחירה
התשתית של כל דמוקרטיה,שוק חופשי, וועד בית,וכל מנגנון
בהחלטות של יותר מאדם אחד.
כאן, זכות הבחירה, ההצבעה בפתק, אצבע, ברגליים בארנק ,
היא אמצעי תשלום ,שרווח יותר ממה שאנו רגילים לחשוב עליו
ולקטלג אותו ככזה.
זהו תשלום שאמור להבטיח, כי הארגון, המנגנון ,העסק שנתת לו את
בחירתך,יפעל,כהבטחתו וכהצעותיו, למען רווחתך הצבורית והאישית,
כפרט וכחברה.
6. נאמנות
כאן אין הכוונה לעולם אמוני או דתי, כאן יש לנוו עסק עם עולם
העסקים[וכמובן, גם במערכות הבינאישיות]
העולם העסקי חי מלקוחות.
הלקוחות החשובים והטובים לעסק הם הלקוחות החוזרים, הנאמנים.
אלה שיחזרו לרכוש ולשלם וגם להמליץ ללקוחות נוספים בזכות
שביעות הרצון והסיפוק שקיבלו בתמורה לכספם.
תשלום התמורה הכספית והמיידית במעמד העיסקה הוא הברור
והמובן מאליו, התמורה הנוספת שמעניק הקונה-המקבל היא נאמנותו
לנותן-המוכר.
מועדוני לקוחות, הטבות, מבצעים ?מטרתם הישירה להגדיל כל
רכישה ואת כמויות הרכישה. בתמורה מציע המוכר עלויות מפתות
והרכבים שונים [לאו דווקא קומבינות מפוקפקות] כדי שהקונה-
המקבל ירגיש ,כי התמורה שהוא נותן, בכסף ובנאמנות,מצדיקים את
היקף ואיכות הרכישה.
הנאמנות אינה מושגת בכפייה ובאיומים, כמו באמונה ,אלא בהצעת
הצד הטוב והמיטיב של התמונה.
על דרך השלילה, הקונה-מקבל מעניש [הוא המעניש, לא מתווך] את
הנותן במניעת נאמנותו. הוא כבר לא יחזור לבצע עיסקה עם נותן-
מוכר, שלא השביע את רצונו, והוא יפעל כדי שגם אחרים ימנעו מכך.
גם בעולם התזזיתי היום, עם אינספור אופציות ומתחרים, עדיין יש
חזרה של צרכנים לאותה רשת, מעצב, אתר וכיו"ב.
מיליארד ורבע אנשים פעילים בפייסבוק, אז הוא כנראה עושה משהו
טוב, שמצדיק שימוש חוזר שוב ושוב ושוב...
ואם מזוהה אי שביעות רצון בפלח משתמשים מסוים, הרי שפייסבוק
יפעיל רשת לצעירים מ 21 ומטה, כדי שאלה לא יסתופפו עם הוריהם
בשכונה וירטואלית אחת וכך למנוע מהצעירים הגירה לסנפצ'אט.
[ מניעת העברה של תמורת הנאמנות מגורם אחד לאחר].
7. רגשות
אנחנו לא רגילים לחשוב על רגשות כאמצעי תשלום.
במציאות הבינאישית אנו גומלים לבני משפחה, לחברים ,ביחסי
אהבה.אהדה,הכלה, ומנגד,פעולות תגמול של איבה, כעס ועד לנקמת
דם.
לאומנים אנחנו משלמים במחיאות כפיים, בביטוי הערצה,בהדרנים.
ובעסקים? כל אלה מוצאים ביטוי ביחסינו אל מותג, חברה עסקית,
פוליטיקאים, מנהיגים,תקשורת ועוד..
מקומות שאנו אוהבים אותם, אנחנו שבים ופוקדים,כתיירים, כקבועי
מסעדה או בר, תקשורת אהודה עלינו בונה על הרייטינג שלנו,זוכה
במנוי ובהמלצות שלנו . כל אלה תוצרים של רגש , שאת גילוייו אנו
מתרגמים לעשייה למען או נגד,הנותן.מי שירגיז ויכעיס אותנו
יחטוף מאתנו נטישה,הפצת שם רע ו.. [מקביל לגילויי רגש במיממד
הבינאישי ? קשר גופני, פרחים ,מתנות ובקצה השני ? חרמות
ונקמות]
יש חברות שאנו אוהבים לשנוא ונשארים איתן רק בשל חדוות הקיטור
וההקנטה, וכלפי אלה שאנחנו אוהבים לאהוב ,אנחנוו סלחנים לכל
שגיאה וטעות שלהן.
8. אינפורמציה ? המהפיכה של העידן הדיגיטלי
מידע הוא אמצעי התשלום המהפכני ביותר של העידן החדש.
מידע נחשב לאמצעי תשלום [ data as currency ], למרות שיש
עדיין רבים שמתקשים להבין ולהפנים זאת.
בעידן של big data ,מאגרי מידע אינסופיים, יכולות עיבוד מטורפות
טכנולוגיות שיודעות ליצור מחומר הגלם הזה מציאות חדשה ?
כללי המשחק השתנו ומשתנים כל הזמן.
מדידה של נכסים קבלה פרצוף חדש ומפתיע ? לפייסבוק, גוגל , יובר,
אירביאנדבי,איביי ,אליבאבא , אפליקציות בלי סוף ?כל אלה אינם בנויים על
נכסי נדל"ן, על ציי ענק של רכבים ,חדרי מלון, אין אולמות תצוגה, אין תשתית של נכסים ריאליים, יש המרה של שימוש במידע לאמצעי
תשלום [ נכון שאימפריות העסקים האלה מתוגמלות באמצעי
הראשוני ? כסף.]
נוצרה ונוצרת כלכלה עסקית המוכרת- נותנת את התוצרים שלה
בחינם , אין כסף, ויודעת לבנות ממאגרי הלקוחות שלה מודל עסקי
שמרוויח הרבה מאד מאד כסף רגיל וטוב.
זו כלכלה שהשכילה לשלב את מושכל הבסיס של כל עסק
ל ק ו ח ו ת.
יש כאן הבנה בסיסית, ועמוקה, שלקוחות אינו שם תואר גנרי וטוב לכל.
לקוחות מסווגים באמצעות צורך,שעסק יודע לספק טוב יותר
מספקים אחרים, בעיה שמוצע [ונמצא] לה פתרון,ערך שמישהו צריך
וזקוק לו ,כאב שמוצע [ ומומצא] לו מרפא.
הכלכלה החדשה קונה לקוחות במתן תמורה ללא דרישה לתשלום
כמקובל, היא מקבלת תשלום באמצעות קבלת מידע בכמויות בלתי
נתפשות. על זה היא בונה מודל עסקי, שימכור, תמורת כסף קשיש
וטוב ,חבילות ונגזרות של מידע מפולח, מדויק מעודכן, לשימושם של
עסקים אחרים הזקוקים למידע לשם המכירה הקונוונציונלית שלהם.
אומנם מציאות וירטואלית כבר פולשת בעוצמה לכל סעיף בחיינו,
ועדיין אנו צורכים פריטים ריאליים לקיומנו הממשי והלא וירטואלי ?
בתים,מזון,בגדים,חופשות, טיסות, תרופות...והדברים ידועים....
איך מתבצע התשלום החדש הזה?
אתה רשאי לצרוך את מאגרי הענק לשימושך הפרטי בחינם.
אין כאן עיסקת מוכר ? קונה תמורת כסף או כל אמצעי תשלום אחר.
יש כאן העברה של מוצר [ מידע וכל הפלטפורמות שלו] חינם
למשתמש ? חינם , במובן הקלאסי והקונבנציונלי של המושג.
בכלכלה הרגילה אין מי שיוותר על תשלום עבור נכס שהוא מוכר-נותן
יש מוצרים חינם כתוספת לקניה , יש הפחתות מחיר, יש חלוקת
דוגמיות , נסיעות מבחן וכו, אך אין וויתור ומסירה של נכס ללא
תשלום בפועל.
הכלכלה החדשה, הדיגיטלית , גורסת אחרת ? המשתמש ישלם
באמצעי התשלום החדש ? אינפורמציה.
תשלום במידע אישי מפורט ומעודכן כל הזמן, אודות עצמך הפרטי
ואודות סביבתך חייך.
"האח הגדול" של אורוול מת. אין גורם שמתחקה אחריך , מציץ ואוסף
כל פתית מידע אודותיך [גם חייהם של גורמי ריגול ואכיפה נעשו קלים
יותר]
הפרט, רק תן לו הזדמנות [ כלי טכנולוגי ממוחשב] והוא יספר על
עצמו ועל סביבתו הכל, כל הזמן.
כך יוצא שהמערכות הדיגיטליות של הביג דטה מכירות אותך טוב
יותר מאשר אתה את עצמך. הן זוכרות ואוגרות הכל בכל מכל כל :
מה קנית, מתי והיכן, מי הם חבריך ומה אתה מספר להם, תאריכים
שאתה מציין, הבדיקות הרפואיות שלך, איפה בילית ובאילו אתרים
אתה משוטט.במציאות של "אינטרנט של הדברים" , כשהכל מחובר
להכל, כשאין גבול לכמות הזכרון המאוחסן, זו הרחבת הזכרון של
היחיד, המרחיבה ומעצבת את מציאות קיומו.
כל המידע הזה הוא מכרות היהלומים של אימפריות המידע
והפלטפורמות והיישומים שאיתן וסביבן.
המושג "פרטי" למעשה עובר מהעולם, ברצון ובשיתוף פעולה מלא.
הפרט בין ימינו מוכן ומעדיף להתפשט לחלוטין במרחב הציבורי
בתמורה לשפע החדש שהוא מקבל מאימפריות סוחרות המידע.
זאב ליכטנזון. אסטרטג לעסקים ולשיווק.
